<h1>ראבי"ה סימן תקנ"ט</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ופורים שהוא בארבעה עשר לא מיקלע בשבת, דאם כן הוי ליה פסח ביום שני, וקיימא לן לא בד"ו פסח. וגרסינן בירושלמי [פ"א ה"ב] [אמר רבי יוסי] לית כאן חל [להיות בשיני ולית כאן חל להיות בשבת] חל להיות בשני בשבת צומא רבא בחד בשבא חל להיות בשבת צומא רבא בערובתא. ונראה שהוא הדין אחל להיות ברביעי איכא לאקשויי דמיקלע יום ערבה בשבת. וגרסינן בירושלמי פרק לולב וערבה [ה"א] רבי סימון מפקד להני דמחשבין הבו דעתיכון דלא תיקבעון בארבע בשבתא משום דתיבטלון ערבה. ונראה לי דרבי יוסי הכי קאמר בזמן שהיו קובעין על פי הראיה ולא היו חוששים לסימנים הללו, כדמוכח בכריתות [בסוף פרק ספק אכל חלב] [י"ט ע"א] ובריש תמיד נשחט, אבל בזמן הזה לית כאן חל להיות בשני וברביעי, והיינו דלא משני מידי בירושלמי. וכן כתב רב אחאי דאז לא היו חוששין. [ובמסכת שבת דקדק בפר"ח מן זה הירושלמי דפריך אמתניתין דאז נמי היו חוששין] לסימנים. ואינו נראה לי, מדלא משני מידי. ופירוש דירושלמי כדפרישית לעיל.
<h2>דף ה.</h2>
נראה דאף על גב דתנן דתשעה באב מאחרין ולא מקדימין, משום דאקדומי פורענות לא מקדימין, והוא הדין כל תענית שהן משום פורענות, מיהו כשחל תענית פורים בשבת שהוא שלשה עשר, כיון דלאו פורענות הוא מקדימין, וכיון דמקדימין מקדימין ליום הכניסה. ובשאילתות דרב אחא פסק כן בפרשת ויק[הל]. וראייתו מדאמר [רב] שמואל בר יצחק שלשה עשר זמן קהלה לכל הוא שנאמר [אסתר ט'] נקהלו היהודים וגו', ומפרש הגאון מאי קהילה יום תענית דאיכא כנופיא. ותו כתב כיון דתנן כפרים ועיירות גדולות קורין בארבעה עשר למה חזר ושנה אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה אלא כך פירשו חכמים יום כניסה יום תענית. ולפי דבריהם תימה אי מפרש כל יום הכניסה אתענית, הלא כשחל להיות ביום רביעי מקדימין ליום הכניסה שהוא שנים עשר. ותו דזמן קהילה אקריאת מגילה קאי. וכן פירש רבינו שלמה. ואי קשיא כיון דפסקינן בפרק ראשון דראש השנה [י"ט ע"ב] הילכתא כולהו בטלו חוץ מחנוכה ופורים, וימים הכתובים במגילת תענית לפניהם ולאחריהם אסורים, בפרק ראשון דראש השנה [שם ע"א] ובפרק שני דתענית [י"ח ע"ב], היכא שרינן למיתב בתענית בשלשה עשר שלפני פורים. ומורי אבי היה אומר כיון דשלשה עשר יום ניקנור הוא ובטל, דכולהו בטלי, משום יום שלפני פורים ניקום וניגזר. וראיתו דגרסינן [שם ע"א] השתא טורייניס גופיה בטולי בטליה משום יום שלפני נקנור ניקום ונגזור. ואף על גב דאכתי לא בטיל נקנור, וכי היכא דיום טוריינוס בטל משום שנהרג שמעיה ואחיה, הכי נמי כולהו בטלו משום צרות שרבו באותן הימים, וכיון דבטלו משום שלפני פורים לא ניגזור. ורבינו יהודה ברבי נתן ורבינו שב"ט פירשו כיון שמגילת אסתר ברוח הקודש נאמרה וכתובה הוה ליה כדברי תורה וכשבתות וימים טובים דלפניהם ולאחריהם מותרים דדברי תורה אין צריכין חיזוק.
